הרצאה על מיין קון

הנה הרצאה שהכנתי על המיין קון:
מיין קון
מאת: יוליה גת

פרוותו של המיין קון דומה לזו של חתולים לא גזעיים בעלי שיער ארוך. יש לו שערות מגן ושערות פלומה ארוכות, כמו לחתולים פרסיים ולאנגורה, אבל הן גסות יותר ופיזורן אחיד פחות. אין לו שערות זיפיות. פרוותו הארוכה והגסה כמעט קצרה בחזית, אבל מתארכת מאוד על גבו ובטנו. הוא גדול ממדים, בעל גוף חסון ושרירי, מסיבי מאוד, רחב חזה, בעל גוף ארוך ומלבני, רגליים לא מאוד ארוכות וחזקות שיוצרות מלבן עם הגוף; ראש ארוך עם קווים מלבניים. אוזניים גדולות, רחבות בבסיס ומעט עגולות בקצוות, שעירות, גם החוצה מגבולות האוזניים, מיקום האוזניים - גבוה על הראש. עיניים גדולות במבנה מעט אלכסוני, אך נראות עגולות כאשר החתול פותח אותן; מתפתח לאט, ולעתים מגיע להתפתחות מלאה רק בגיל 3-4 שנים. גזע מאוד פופולרי בארצות הברית וגם באירופה. הפרווה ארוכה כדוגמת החתול הפרסי. כל הצבעים מותרים לגידול, כולל כל הצבעים והדוגמאות עם לבן. לא מוכרים: דוגמת הפרווה של הסיאמיים והצבעים שוקולד, לילך, קינמון ופון (סוג מסוים של קרם).
מיין קון הוא אחד מגזעי החתולים הוותיקים ביותר בצפון אמריקה, שמקורו, כפי שניתן להבין משמו, במדינת מיין שבארצות הברית. פיתחו את הגזע הזה מחתולי חווה אמריקנים קשוחים, שהיו כנראה הכלאות בין חתולי אנגורה מהטיפוס המקורי וחתולים גזעי שיער לא גזעיים. חתול זה מתאים לחורף קשה. הוא זכה לכינוי "הענק העדין", ובשל חסינותו לאקלים, השתמשו בו בחוות באזור כלוכד עכברים.
הוא אינו מוכר כגזע תצוגה בבריטניה. הראשונה שהחלה בתיעוד הגזע בתחרויות היא גברת א. ר. פירס. נציג רשמי ראשון בתערוכות מטעם ילידי אמריקה נרשם בינואר 1878. בתחילה זכה המיין קון לניצחונות רבים בתערוכות חתולים, אולם נציגותו בתערוכות דעכה בהדרגה עד 1950. אז פורסמה שמועה, כי הגזע נכחד. בתקופה זו אלטה סמית' ורובי דייר הקימו את "המועדון המרכזי למיין קון", במטרה לעקוב אחר רישומים של החתול ולהחזירו למודעות ולתערוכות. עד סופו של הארגון ב-1963. הוא פעל רבות למען הגזע, כולל קביעת סטנדרט הגזע. לאחר ניסיונות רבים, החל מה-1 במאי 1975 הוכר המיין קון כגזע נפרד, ולא כחלק מהפרסיים. שנה מאוחר יותר, ב-1976 הוכר סטנדרט הגזע לאליפות.
זהו חתול עדין ושופע חיבה, והוא משמש חיית מחמד מוצלחת. חביב, אינטליגנטי, חברותי, נאמן, זקוק לחברה וחובב צייד. ואולם, שלא כמו רב החתולים ארוכי השיער, הוא אינו מתאים לחיים בדירה משום שהוא זקוק להרבה מרחב ולגישה לחצר או לגינה. למיין קון הרגל מוזר של שינה בתנוחות מוזרות במקומות יוצאי דופן. אחת הסברות שהועלו כדי להסביר זאת אומרת שכצאצא של חתולי חוות, הוא רגיל לישון בתנאי שדה, ולעתים ניתן למצוא אותו כשהוא דחוק במקומות משונים ביותר. עוד תחונה מיוחדת של המיין קון זה הצרצור העדין שהוא משמיע.
משקל נקבות 4-6 ק"ג, זכרים 5.5-7 ויותר.


(מיין קון)